לפני כשנתיים הוא החליט שהוא צריך שינוי. הלחץ והחיים הלא בריאים עם הפאסט פוד והשעות שהשקיע בעבודה, הרסו לו את הגוף ואת מצב הרוח. גם המרדף אחרי הדייט המושלם, והלבד שהשתלט על החיים, הובילו לדימוי ירוד ולתחושה זולה של חוסר ערך.
הוא החליט לרוץ על החוף כל ערב עם אוזניות כדי להתנתק, אבל הבין שכדי יותר לצרף חבר כדי לחלוק במוטיבציה. לאחר שבוע הציע לעוד חבר להצטרף ושלושה שבועות לאחר מכן הם כבר היו חמישה. לאחר הריצה הם ישבו מול החוף עם בירה ונשנושים בריאים יחסית. סלט, חזה עוף, פולי סויה ופתאום החליטו שהם קבוצה ושהם רוצים גם סמל. למחרת כבר עצבו לעצמם לוגו ופתחו כבדיחה חנות.
החנות נפתחה רק כדי שיוכלו להזמין מוצר לעצמם. הם הזמינו 10 חולצות, 2 לכל אחד מהם. מלפנים הלוגו עם המשפט: מחר יהיה קל יותר, ומאחור קוד לסריקה לחנות והזמנה להצטרף לריצה פעמיים בשבוע. כשהגיעו החולצות הם הרגישו כמו יחידה מיוחדת "קומנדו הבודדים" הם צחקו על עצמם. אבל לנראות האחידה היתה השפעה בשטח.
אנשים ראו אותם, הצטרפו אליהם וחללקם גם סרקו את הקוד והזמינו לעצמם חולצה. לאט לאט הצטרפו אנשים שרכשו את חולצה ורצו להיות חלק מהדבר הזה. לאחר כחודש הצטרף גם חייל משוחרר שביקש להעביר 15 דקות של קפיצה בחבל בסוף הריצה וביקש שיעבירו דרף קבוצת הוואצאפ בקשה "אם אתם בעניין של קפיצה בחבל, בואו אם דלגית, יהיה פאן!".
היום מגיעה הקבוצה לכ 250 חברים ובחנות מוכרי חולצות, משטחי קפיצה בחבל ואבזרי ספורט נוספים. קשרים רומנטיים נקשרו וזוג אחד אף הודיע על כוונתו להתחתן. זוהי תנועה שנמצאת בתנועה וההכנסות מהחנות גם מהוות הכנסה וגם מאפשרות למקימי הקבוצה להשקיע בהרצאות ובפעילויות לחברים. הנראות, האחידות והגמישות שאפשרה חנות ה pod הפכה ריצה מתוך יאוש לתנועה של מוטיבציה ואור.
אם גם לכם יש רעיון שיכול למשוך אליו חברים ושותפים לדרך, אתן מוזמנים לפתוח לעצמכם חנות ללא עלות וללא התחייבות. לחצו כאן
